תמיר מאיר אברג'ל

תמיר מאיר אברג’ל, הוא סטודנט לספרות עברית ופוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון. ניתן לקרוא מכּתביו בעמוד האינסטרם שלו, "עולם עקום", בקישור הבא:
https://www.instagram.com/olamakum/

שיריו של תמיר פותחים את הגליון המודפס הראשון של המגזין. הנה טעימה מהם:

א.) בּית

הָיְתָה אֵזוֹ תְּנוּעָה פְּנִימִית,
טִבְעִית, אֵזֶהוּא עִנְיָן יְסוֹדִי,
חֲזָרָה מְהֻרְהֶרֶת, תְּמוּהָה
מְבַקֶּשֶׁת לְבָאֵר אֶת הַמִּלִּים
מִן הַחוּץ אֶל הַפְּנִים, תְּנוּעָה טִבְעִית,
תְּמוּרוֹת הַשָּׁנִים, זֶה לֹא הָיָה צֹרֶךְ מִיָּדִי
בִּלְתִּי־מְרֻסָּן. נִשְׁלָט, רָגוּעַ,
כְּמִתְפַּכֵּחַ בְּיוֹם־אֶחָד
וְנַעֲשֶׂה מוּדָע לְעַצְמוֹ בָּהּ־בָּעֵת כְּגֶבֶר, כְּאִשָּׁה
כְּיֶלֶד
שֶׁ’אֵין לוֹ עוֹד בְּמִי לְהַחְזִיק
בַּשַּׁרְווּלִים’
כְּמוֹ כָּל הַשָּׁנִים בָּהֶן
בָּאנוּ לְסַפֵּר עַל הַדְּבָרִים
הַצְּרָכִים, בְּמִי עָלֵינוּ כָּעֵת
לְהַחְזִיק בַּשַּׁרְווּלִים וְלִטְמֹן
אֶת הַפָּנִים, בְּתוֹךְ כָּל הַשָּׁנִים
בָּהֶן הָיִינוּ צְרִיכִים, לְסַפֵּר, לְלַבֵּן אֶת הַדְּבָרִים, לַחֲזֹר מִנְּסִיעָה
לְחַבֵּק, לְהִצְטָרֵךְ, לְהִטַּפֵּל בְּסִפּוּרִים, הָיְתָה זוֹ חֲזָרָה טִבְעִית
נִסָּיוֹן נוֹאָשׁ לְבָרֵר, לְבָאֵר

ד.) מַרְקוֹ לוֹקֵחַ אֶת הָאֵת וּבְבוֹר רָדוּד מְכַסֶּה אֶת הַתַּרְנְגוֹל. מְלַטֵּף אֶת הַזֵּעָה מֵאַפּוֹ. נִכָּר כִּי הִכְנִיעַ אוֹתוֹ הַמַּאֲמָץ. הוּא שָׁב אֶל קֶבֶר אָחִיו, אִמּוֹ צוֹעֶקֶת ‘אֵין מֵתִים. אֵין מֵתִים יוֹתֵר’. הַתַּרְנְגוֹל פִּרְפֵּר וּפִרְפֵּר, כִּמְעַט בָּרַח מֵהַשּׁוֹחֵט אַחַר נֶחְתַּךְ שְׁנֵי סֶנְטִימֶטְרִים פְּנִים־גָּרוֹן. בַּחֲתָךְ לֹא נָקִי וְלֹא מִקְצוֹעִי הַלַּהַב רוֹתַחַת, אֵין לְזֶה צוּרָה. בָּחוּר עִם פֵּאוֹת וְצִיצִית קִבֵּל כַּמָּה טִפּוֹת עַל הַנַּעֲלַיִם הַחָדָשׁ, ‘תִּרְאֶה, תִּרְאֶה מָה עָשָׂה לִי’, וְהָלַךְ. הָרַב אוֹמֵר כַּסֵּה, מַרְקוֹ מְכַסֶּה. הַשּׁוֹחֵט לוֹפֵת אֶת הַתַּרְנְגוֹל וּמְקַבֵּעַ אֶל הַבֵּטוֹן. מְחַכָּה לְהַכְנָעָה. לֹא נִכְנַעַת הַצִּפּוֹר, מְפַרְפֶּרֶת וְנֶאֱנַחַת. אֵיזֶה מִין שׁוֹחֵט לֹא יוֹדֵעַ לִשְׁחֹט חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ מַרְקוֹ. הַקֶּבֶר פָּתוּחַ וְאֵין זְמַן לְבַזְבֵּז, חַיָּב לְהַקִּיז, כִּסּוּי רִאשׁוֹן, פָּסוּק אֶחָד. יַד אָבִיו בְּעָרְפּוֹ וְאָחִיו תַּחְתָּיו, אָבִיו הֲרֵי קָבוּר אֵי־שָׁם וּמַרְקוֹ זוֹכֵר מֵאַיִן בָּא, לְאָן הוּא הוֹלֵךְ. מִטִּפָּה סְרוּחָה הוּא זוֹכֵר, מַגַּע יָד אָפֹר, רַךְ, אָפוּף. הַאִם עָלָיו לְאַזְכֵּר כָּעֵת אֶל אוֹתוֹ הַמַּגָּע. הַמּוֹלִיד, אֵפוֹא, מְנַקֶּה? אוֹ שֶׁמָּא זֶה רַק רֶמֶז קַל לָאָסוֹן הַמִּתְמַמֵּשׁ. מַרְקוֹ מֵשִׁיב אֶת הַתַּרְנְגוֹל מֵהַקַּלְגַּס אֶל הַקַּרְטוֹן. מְכַסִּים עוֹד. רַב אַחֵר קוֹרֵא אַחֲרָיו לְעַרְבִית. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַרְבִית וְקַדִּישׁ, אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת קַדִּישׁ, אַשְׁכָּבָה. מַרְקוֹ רוֹצֶה לוֹמַר לוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לָלֶכֶת לְהִזְדַּיֵּן מִצִּדּוֹ, הוּא סִיֵּם עִם קַדִּישִׁים מִדְּרַבָּנַן, אַשְׁכָּבוֹת וְצָרוֹת תַּנְחוּמִים וְאֵיכוֹת, קְרִיעוֹת מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת הַצְּרוּרוֹת בִּצְרוֹרוֹת וְכָל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה זֶה לִקְבֹּר אֶת הַתַּרְנְגוֹל. הוּא שֶׁאִם יַגִּיד אֶת הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ יִקַּח הָעִנְיָן יִסּוּרִים, אָז מְהַסֶּה בְּרֹב ‘שְׁנִיָּה, בָּא, בָּא’ וְנֶעֱלַם עִם הָאֵת וְהַקַּרְטוֹן מִסָּבִיב הַתַּרְנְגוֹל. הָאֵת שֶׁכִּסָּה אֶת אָחִיו, מַרְקוֹ חוֹשֵׁב כִּי אֲמוּרָה לִהְיוֹת לָעִנְיָן מַשְׁמָעוּת פּוֹאֵטִית, מִיתִית. לְפָחוֹת אֵיזוֹהִי מַהוּת, דָּבָר לְדַבֵּר עָלָיו בְּחוּגִים סִפְרוּתִיִּים נְלוֹזִים עִם הַקְּשִׁישׁוֹת שֶׁל בֵּית אֲרִיאֵלָה. סִפּוּר לְהַקְרִיא בְּאוֹבְּלוֹמוֹב, לְהִזְדַּיֵּן בַּעֲדוֹ עִם הַתֵּל־אֲבִיבִית שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת דַּתְלָ”שִׁים עִם נְטִיּוֹת דִּכְּאוֹנִיּוֹת. כָּל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה, מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. מִתְחַשֵּׁק לוֹ לוֹמַר לְעַצְמוֹ מִבְּלִי שֶׁאִישׁ יִשְׁמַע; הֲלֹא הָיָה לִי פַּעַם אָח. אַךְ מֵרֹב מַשְׁמָעוּת, מִתְרוֹקֶנֶת הַמִּלָּה. הֲלֹא הָיָה לִי פַּעַם. מַרְקוֹ לֹא מִתְרַצֶּה מִפּוֹאֵטִיקָה זוֹלָה, אַךְ מֵרֹב מַחְשָׁבוֹת, הִסְתַּבֵּר כִּי כְּבָר יָצָא מֵהַחַנְיוֹן שֶׁל הַמֵּתִים בְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן וּכְבָר סָבִיב הֶעָלְמִין, מְדַדֶּה עִם קַרְטוֹן, מְטַפְטֵף זֵעָה עַל הָאֵת הַמְּשֻׁמָּשׁ. הוּא מַבִּיט קָדִימָה, שִׁלּוּט גָּדוֹל, יֵשׁ תָּכְנִיּוֹת בְּנִיָּה לַשֶּׁטַח מִמּוּל, בְּקָרוֹב יַפְשִׁירוּ פֹּה וְאֵיזֶה חָגָ’ג’ אוֹ מַכְלוּף יָרִימוּ פֹּה כַּמָּה בִּנְיָנִים. אֲנָשִׁים יְשַׁלְּמוּ כַּמָּה מִילְיוֹנִים בִּשְׁבִיל שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים וּמִרְפֶּסֶת עִם נוֹף לַמַּצֵּבוֹת כְּמוֹ בִּגְדֵרָה הַחֲדָשָׁה. בָּתֵּי קַרְקַע עִם חָצֵר וּמֵתִים. הַשָּׂדֶה שֶׁל יַעֲקֹב מִרְקִין. מַרְקוֹ מַנִּיחַ אֶת הַקַּרְטוֹן וְהַתַּרְנְגוֹל. בְּגִבְעַת חוֹל פְּעוּטָה הוּא כּוֹרֶה קֶבֶר רָדוּד וּמַשְׁלִיךְ בּוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל. הוּא תּוֹהֶה בַּהֲסָבָה לְאֵיזוֹ יָד כְּדַאי לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַתַּרְנְגוֹל. הוּא מַדְלִיק סִיגַרְיָה בַּהֲסָבָה לְיָמִין וּמְהַדֵּק אֶת הָאֲדָמָה עִם רַגְלָיו. הוּא חוֹשֵׁב עַל הַסִּפּוּר עַל הַתַּלְמִיד־חָכָם וְהַפּוּלְקֶע מִן הַשָּׁמַיִם. הוּא מַנִּיחַ אֶבֶן בַּהֲסָבָה לִשְׂמֹאל וְהוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת עַרְבִית. וְקַדִּישׁ. וְאַשְׁכָּבָה.

ניתן לקרוא את המחזור המלא בגליון המודפס הראשון של מגזין "דַּפְנָה".